לאחר חזרתה לפריז בסוף המלחמה (דצמבר 1944), חנה עברה לגור בכפר ז'ואנוויל-לה-פונט, בכתובת 7 Rue de l'Égalité. היא התגוררה שם כשנתיים לכל היותר. לאחר מכן חזרה עם אביה ואם חורגת לרחוב קרספאן דו גאסט 13 בפריז, שם גרה בעבר.
כשגרה ברחוב קרספאן דו גאסט 13 בפריז, למדה חנה בבית הספר École République (Filles), שדרות הרפובליקה 100, פריז 75011. בערך בגיל 10 עברה לגור באזור פורט דורה (Porte Dorée), בכתובת 16 Boulevard Soult, ואז למדה בבית הספר École Élémentaire Daumesnil, שדרות דומניל 253 ter, פריז 75012.
היא למדה בתיכון ע״ש סימון וייל, רחוב פואטו 7, פריז 75003 — שם קבועה בקיר לוחית זיכרון לנערות היהודיות שגורשו. היא למדה שם עד גיל 17. בתיכון היה מגיע לה חצי יום פעם בשבוע, שבו יכלה ללמוד לקפל כביסה, לבשל או לשחק בכדורסל.
היא הייתה פעילה בתנועת הנוער הציונית ״איחוד הבונים״, בסניף שפעל באיזור רחובות בומרשה וסבסטופול בפריז. כשהתחילה להגיע לפעילויות התנועה, הכירה חנה את שוש תלמי ועוד שתי חברות טובות — קולט והנרייט. בתנועה למדה ריקודי עם ישראליים והאזינה לשירים של הזמרת הישראלית שושנה דמארי. חנה קיבלה שם תחושה טובה שרוצים אותה בארץ ישראל, בעיקר בזכות הלימוד על רעיון הקיבוץ. פעם אחת נערך מחנה קיץ של התנועה במונפלייה למשך שבוע.
בגיל 18, מיד לאחר סיום לימודיה בבית הספר, היא החלה לעבוד בחיתוך נייר בחברה שייצרה מודלים מנייר וקרטון של בגדים למיניהם — כמו מעילים ושמלות. מקום העבודה הראשון שלה היה ברחוב פובור פואסונייר 37, פריז 75009.
גלריית תמונות
